מאמרים נוספים
המים מהווים על פני כדור הארץ את רוב תכולתו ולכן הוא קיבל את השם "כוכב הלכת הכחול". כ- 97% מהמים הם מי האוקיינוסים אשר אינם ניתנים לשימוש האדם בצורתם הטבעית. משאבי המים הנחשבים טבעיים בישראל ובעולם אשר ראויים לשימוש האדם, מתחלקים ל- 2 צורות בהן הם מופיעים – מים עיליים ומי תהום.
המים העיליים הם המים המצויים על פני הקרקע וצורת הופעתם היא זרימה באגמים ונחלים. מים אלו זמינים יותר והדרכים לניצולם קלות יותר מאשר אלו של מי התהום אשר מצויים בתת הקרקע. הימצאות מי התהום מתבטאת בעיקר בתוך חללים, סדקים ונקבובים בשכבות הסלע והקרקע המסוגל להכיל את מי התהום. שכבות אלו אשר בהן נוצרים מים נקראות בלעז "אקוויפר" (בתרגום מלטינית 'נושא מים') וקיבלו את שמן העברי "אקווה".
מקור המים העיקרי הוא ממי גשמים ולעתים משלג. בארץ רוב הגשם יורד בחודשים נובמבר עד מרץ, כאשר העיקר הוא במהלך חודשים ינואר-מרץ. בסופו של דבר, למי הגשמים היורדים קיימים 3 מסלולים עיקריים: חלחול לתווך המסוגל להכיל אותם בתת קרקע, זרימה עילית במסלולים שונים ואידוי מפני הקרקע או דיות ע"י צמחים.
מרבית מי הגשם אשר נמצאים על פני הקרקע לא נאגרים ע"י האדם והולכים ״לאיבוד״ כמקור מים זמין. זאת בעיקר עקב זרימה עילית באופן מהיר מדי מכדי שיוכלו להיקלט וכתוצאה מתהליכי האידוי והדיות ע"י הצמחים אל האטמוספירה. בעוד שהמים המחלחלים אל תת הקרקע, או אשר מצויים בה בעקבות דרכים אחרות אשר פחות נפוצות מתהליך החלחול, הם מקור מים אשר ניתנים לניצול כמעט במלואם.
בישראל, חלק ממי השטפונות נאגרים במספר מקורות מים מתוקים כאשר העיקרי והמוכר מבינהם הוא אגם הכינרת. קיימים בנוסף מאות מאגרים מלאכותיים לאצירת מי שטפונות וגשמים ומספר מפעלי החדרה ברחבי בארץ.
מקור מים טבעי עיקרי אשר משרת את צריכתה של האוכלוסיה במישור החוף הוא האקוויפר החוף. תחום אקוויפר החוף נע בין רצועת עזה ועד אזור בנימינה ונע ברוחב של 7-20 ק״מ מקו החוף במערב עד למרגלות ההרים במזרח. התווך הנקבובי של אקוויפר החוף מסוגל לאגור כמות גדולה של מים בעקבות תכונות הקרקע החוליות שמתאפיינות בנקבוביות גבוהה ועומקו הרב יחסית עד כ 120 מ'. בנוסף, המים בו זמינים ונוחים יותר לניצול בהשוואה לאקוויפרים אחרים בארץ מאחר ומפלס המים קרוב יחסית לפני הקרקע כך שלא נדרשים פתרונות יקרים וקדיחות לעומק רב לצורך הפקת המים.
אקוויפר חשוב נוסף הינו אקוויפר ההר המשתרע מרי יהודה והשומרון ועד לשפלת ההר, אשר נבע בעבר בצורה טבעית במעיינות הירקון והתנינים וכיום המים נשאבים באמצעות מאות קידוחי הפקה למרגלות ההרים.
קיימים עוד מספר מקורות מי תהום אזוריים קטנים בארץ : אקוות באזורי רמת הגולן והגליל, אקוות הכרמל ואקוות בדרום הארץ הנמצאות בנגב והערבה.